תל לכיש

תל לכיש הוא תל מרכזי בשפלת יהודה שהוכרז כגן לאומי בשנת 1994. באתר התגלו ממצאים ארכאולוגיים החל מהתקופה הנאוליתית, והוא שימש כמקום יישוב רצוף לאורך תקופות ארוכות.

בתקופת הברונזה המאוחרת הייתה לכיש עיר פרזות בחסות מצרית. ממכתבי אל-עמארנה מהמאה ה-14 לפנה"ס ידוע על שליטי העיר ששלחו מכתבים לפרעה. ממצאים מתקופה זו כוללים כתובות הירוגליפיות וארונות קבורה מצריים דמויי אדם. ב-2018 התגלה שבר קערה עם כתובת פרוטו-כנענית המתוארכת ל-1450 לפנה"ס, ונחשבת לכתובת האלפביתית הקדומה ביותר בישראל. ממצא נוסף הוא מסרק שנהב משנת 2022 עם לחש נגד כינים, הנחשב למשפט השלם הקדום ביותר בכתב אלפביתי.

העיר חרבה במאה ה-12 לפנה"ס, ובשכבת החורבן נמצאו כ-1,500 גולגולות. לאחר כמתיים שנות חורבן, נבנתה לכיש מחדש בתקופת המלוכה, והמלך רחבעם ביצר אותה. במאה ה-8 לפנה"ס סבלה העיר נזקים מרעידת אדמה ושוקמה שוב. היא חרבה פעם נוספת במסע סנחריב מלך אשור בשנת 701 לפנה"ס, אירוע המתואר גם בתבליט לכיש שנמצא בנינווה.

תל לכיש עשוי לעניין את מי שמתעניין בהיסטוריה מקראית, ארכאולוגיה, ובתולדות ההתפתחות של הכתב האלפביתי באזור.